אני אמא לילדים
והילדים שלי, ובכן, הם ילדים.
הם סקרנים, אוהבים לנסות ולהתנסות.
אני מוצאת את עצמי כל כך הרבה פעמים צועקת : ״בנימין , לא, תזהר, זה מהר מדיי״
והוא אפילו לא שומע, הוא ממהר להשיג אותי, להגיע ראשון אל הדלת אחריי טיול קצר בשכונה, שיא החום, הוא באופנים הירוקות הזוהרות ואני מאחור עם העגלה כשהיילי בתוכה.
אני לא משיגה אותו והוא לא שומע, ומה קורה כשאני בכלל לא בשטח?
הילדים שלי ילדיי כפר , עם כל מה שזה אומר, ואני, אמא חרדתית, בקטנה אבל חרדתית.
היום בסיבוב הצהריים שלנו החלטתי שלא עוד, הלב דופק , היד תופסת חזק חזק את העגלה אבל אני לא צועקת.
אם הוא יפול ארים, אם יפצע אטפל , מנסה לתת לו לגדול בלי להכניס אותו לפחדים שלי, ויודעות מה, הוא לא נפל, וכשהגיע רכב , הוא זז הצידה. וכן, הוא שוב השיג אותי לדלת. האמת התענגתי, התגאתי, הוא גדל.
אל דאגה לא שיחררתי, לא לחלוטין, מחר כל הסרט מהתחלה.
אני מספרת את זה כדי להכניס אתכן לראש שלי, שתבינו את הבחירה לנסוע לניו יורק, עם כולם!
לחני יש שתי בנות, מטריפות , הן כבר דיי גדולות, יום אחד היא מספרת לי שהיא בהריון בשעה טובה, אחותי, תאומתי(כמעט) מספרתי לי שהיא צריכה ללדת לקראת פסח ואני אשאר בארץ כדי לצפות בתמונות ווצאפ של הגוזל החדש?! לא יקרה.
אז הזמנתי לי כרטיס, ממש באותה השניה שהיא סיפרה, בערך 8 חודשים לפני שהיא צריכה ללדת...😏
ככל שתאריך הטיסה התקרב גברו רגשות האשמה, מי יהיה עם הילדים? איך שלומי יסתדר? איך הם יסתדרו בלעדי? איך אני אסתדר בלעדיהם??
חשבתי לקחת אחד מהם איתי וזה פשוט לא היה הגיוני חשבתי עוד כל כך הרבה אפשרויות עד שהחלטנו , עושים את זה, נוסעים כולם!
אמרו שיהיה קשה אמרו שלא נסתדר ושלא נהנה ואמרו ואמרו ואמרו,
אני הייתי אני עשיתי ואני ממליצה ,בחום!!!!
אם הבנתם את רמת הדאגניות שלי תבינו כמה רוגע ושלווה לאמא כמוני כששלושת ילדיה צמודים לחצאית שלה, אני יודעת מה הם אכלו מה שתו כמה שיחקו וכמה שעות צפיה בטאבלטים הם צברו🤐
בימים הראשונים ניהלתי יומן מסע, איפה היינו באיזה שעות כמה הספקנו , משום מה בסוף השבוע הראשון הפסקתי לכתוב ועכשיו אני מתחרטת, אם אתם נוסעים, תכתבו! זה כל כך כיף לקרוא אחכ.
הטיול המרכזי והכי מהנה היה בתחילת השבוע השני.
מוצאי שבת, אירגנו מזוודות, שלומי ישן שעתיים ובשעה 2:00 בלילה עלינו על הרכבים, אחותי ובני משפחתה ואנחנו על הרכב השני, בדרכנו למפלי הניאגרה,
למי שלא יודעת, הנסיעה למפלים מקראון הייטס-המקום שבו ישנו, 8 שעות .
לגיסי יש מכשירי קשר, לקחנו אותם גם כן ונסענו.
הדרך לשם מרהיבה!!! עוברים בין יערות ועיירות גבהות וסוסים והרי יצאנו בלילה כך שיכולנו להנות מהזריחה בדרך.
שלומי וגיסי ברכב השני תיקשרו במכשירי הקשר בניהם, זה היה משעשע לראות את בעלי ממרומי 33 שנותיו אבא לשלושה ילדים נהנה מצעצוע כזה, אז צילמתי אותו ושלחתי לחברות שלי.
אחת החברות הבינה שאנחנו בדרך למפלים והזהירה אותי שאין מצב שאני עוברת כל כך קרוב לבית שלה ולא עוצרת לארוחת בוקר, אפילו לא ידעתי שהמרחק מבאופולו למפלי הניאגרה זה 20 דקות.
אז שינינו מסלול בוויז (יש גם וויז באמריקה, ידעתם?!) לכיוון החברה שלי.
בדרך אליה מצד ימין של הכביש אני רואה גלגל ענק, שלומי, אין מצב שאנחנו עוברים ולא עוצרים!! אין מצב!
אפילו לא הייתי צריכה לשכנע את חני, פשוט חנינו ונכנסנו לפארק, כמו הלונה פארק בארץ רק פי שתיים יותר גדול.
תאריך הנסיעה היה מיד לאחר פסח, ז״א שהקיץ התחיל אבל עונת הפעילות של פארקים מסוג כזה עוד לא רשמית, הסיבה שכן היה פתוח כי זה היה יום ראשון.
הפארק כבר היה פתוח אבל עוד לא התחילה העונה באופן רשמי, מה זה אומר? אין תורים!!!
זה היה המקום של חני ושלי להנות כמו ילדות קטנות.
מיותר לציין שהילדים היו מאושרים ברמה כזו שבהמשך הטיול הם ביקשו שוב ושוב שנחזור לפארק ההוא.
התחלנו את היום בפארק בסביבות 10 וב16:00 עלינו על הרכבים לכיוון החברה שלי, היא ובעלה מכניסי אורחים בצורה שלא פגשתי מעולם, הגענו אליה, היא אירגנה לנו וילה שלימה רק בשבילנו וארוחות צהריים ואחר כך גם בוקר .
נשארנו אצלה ללילה ולמחרת -יום שני - נסענו כולנו הפעם שלושה רכבים המארחים המדהימים הצטרפו אלינו למפלי הניאגרה.
חצינו את הגבול , מקנדה המפלים יפים פי כמה.
ראינו את המפלים, נכנסנו גם לסירות שמביאות עד לפלים מבפנים.
המחזה מרהיב!! אין לי מילה אחרת
יום שלם בילינו שם, כשהחשיך טילנו בקנדה , יש שם רחוב שלם של משחקיות ומבוכים וגלגל ענק , מלא אטרקציות לילדים.
החלק הקשה היה לחזור הביתה אחרי שלושה ימי בילוי , 8 שעות נסיעה , עצרנו לפיצה אצל החברה שלי , כן כן, שוב פעם, אמרתי כבר שהם מדהימים?!
וחזרה לניו יורק, תכלס ריחמתי על שלומי , הוא היה על ההגה ואנחנו ישנו.
מרגיש לי שארוך מדיי בשביל פוסט אחד, אז אולי אמשיך בסיפורי טיולים בפוסט הבא ואולי לא. זה תלוי בכן האמת, אם תכתבו שאתן רוצות לקרוא עוד, או שאכתוב לכן טיפים מקומות בילוי עם ילדים בניו יורק מסעדות טובות ושאר ירקות בבקשה תכתבו לי, אפילו בפרטי.
האמת , כשחזרנו לארץ היית כל כך בהיי שרציתי לצעוק בקולי קולות עד כמה נהננו ורציתי גם לכתוב כאן, אבל ההפסקה שלקחתי מהעבודה היתה ארוכה מדיי כנראה , חזרנו ביום חמישי ובראשון כבר התחלתי לקבל לקוחות , ואז כבר לא יצא לי לכתוב.
סתם ככה באופן אקראי נגשו אליי מספר בנות כל אחת על דעת עצמה, להגיד שראו שנסעתי ואיך ייתכן שלא כתבתי על זה כלום?! ורוצים לדעת איך היה, אז אני יושבת וכותבת ופתאום זה ארוך מדיי, אז עוצרת.
אשמח לשמוע מכן 😀
חיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה